ביה"ד לא יתערב בפסק-דינו של בימ"ש קמא, בו זוכה המשיב מעבירה של נטילת מים באופן לא חוקי

המשיב זוכה מעבירה של גניבה אשר יוחסה לו בבימ"ש קמא, בטענה כי נטל מים באופן לא חוקי מצינור מים של חברת "מקורות" סמוך לחברון. בימ"ש קמא קבע בפסק הדין כי לא מצא כל ראיה קבילה לאשמתו של המשיב, וכי התרשם לחיוב מעדותו. על כך מערערת התביעה, וטענתה העיקרית היא כי טעה ביהמ"ש כאשר לא אפשר לה לזמן פעם נוספת את עד תביעה 5, אשר עדותו הייתה יכולה לבסס את הראיות נגד המשיב. לעומת זאת, הסנגור טוען כי בדין החליט בימ"ש קמא לזכות את המשיב, ואין כל עילה להתערב בפסק דינו.

מדובר באירוע מיולי 2002, וכתב האישום הוגש כשנתיים לאחר מכן, ביוני 2004. המשיב לא התייצב לכמה דיונים שנקבעו בעניינו, וביהמ"ש אף הורה בשלב מסוים על חילוט הערבות. חודשים אחדים לאחר מכן, החליט ביהמ"ש להתלות את ההליכים, ואלה חודשו רק ביולי 2006. לאחר דחיות חוזרות ונשנות, החלו להישמע הוכחות ביום 1 בנובמבר 2006, ובו נשמעה עדותו של עד תביעה 3, והצדדים צפו בקלטת וידיאו. המשך המשפט נדחה ליום 3 בינואר 2007, ונאמר בהחלטה כי למועד זה יזומנו יתר עדי התביעה, וכמידת הניתן אף תישמע פרשת ההגנה. במועד האמור נשמעו שני עדי תביעה נוספים, אולם עד תביעה 5 שהינו פקח של יחידת הפיקוח המרכזית באיו"ש לא התייצב, והתקבלה הודעה בפקס ממשרדו כי הוא עסוק בפעילות אכיפה, ולכן אינו יכול להתייצב בביהמ"ש. השופט הנכבד קמא דחה את בקשת התביעה לדחות את המשך המשפט למועד אחר, וציין בהחלטתו כי ראוי שמי שנושא בתפקיד רשמי יתייצב למתן עדות בבימ"ש, או לפחות יודיע מבעוד מועד על היעדרות. בעקבות החלטת ביהמ"ש הכריז התובע "אלה עדי", ולאחר מכן נשמעה עדותו של המשיב. בישיבה שלאחר מכן סיכמו הצדדים, ובסופו של דבר ניתן כאמור פסק דין שזיכה את המשיב.

השופט הנכבד קמא ניתח את כל הראיות שהיו בפניו, ובא לידי מסקנה כי אין בראיות כדי להוכיח את אשמתו של המשיב. בין היתר ציין השופט כי קלטת הוידיאו אמנם מראה התפצלויות מצינור המים המרכזי, אך אין כל ראיה לכך שמדובר בגניבת מים, ובכל מקרה אין כל ראיה שקושרת את המשיב לעבירות של גניבת מים. השופט ציין גם כי התרשם לחיוב מעדותו של המשיב, ולא מצאתי כי נפל פגם בניתוח הראיות ובמסקנה שאליה הגיע השופט קמא.

אכן, השופט קמא דחה את בקשת התביעה לדחייה נוספת, לצורך שמיעת עדותו של עד תביעה 5, אולם לא מצאתי כי נפל בהחלטתו פגם אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. גם אילו היה השופט קמא נעתר לבקשת התביעה, לא היה מקום להתערב בהחלטה זו. מדובר בעניין שיש בו פנים לכאן ולכאן, ובין היתר יש לשקול את חומרת כתב האישום וכן את משך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה. בכך ניתן לאבחן את העניין שבפנינו מפסקי הדין שצורפו לסיכומי התביעה בבימ"ש קמא. מכל מקום, מתחם הסבירות סובל גם החלטה לדחות את המשך המשפט, וגם את ההחלטה שקיבל השופט קמא שלא לדחות את המשך המשפט. משכך - לא מצאתי מקום להתערב בפסק הדין של בימ"ש קמא.

סוף דבר, נוכח האמור לעיל, הערעור נדחה.     

ניתן בלשכה היום, 31 בדצמבר 2007, כ"ב בטבת התשס"ז.  המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: